רפואה סינית
הרופאה הסינית ידועה כבר כ5000 שנה והתחילה בקרב פולחנים שאמאניים.
בתקופה זו האמינו כי המקור של מחלות הוא שדים ורוחות רעות והרופאים היו שאמאנים - כהנים.
תפקיד השמאניים היה לגרש את הרוחות הרעות מהחולה בעזרת טקסים שבהם שולבו גם צמחים ומחטי דיקור.
בעקבות התפתחות התרבות הסינית התפתחה גם הרפואה הסינית לכל מעמד ואסכולה הייתה צורת טיפול אחרת - דיקור,עיסוי,צמחי מרפא ותזונה ותרגילים לשמירה על בריאות הגוף.
על פי ממצאים ארכאולוגיים שונים התגלה שבמאה השניה לפני הספריה היו 6 אסכולות ברפואה הסינית ולכל אסכולה הייתה שיטת טיפול אחרת.
הדבר המרכזי והמנחה ברפואה הסינית הוא הסתכלות על גוף האדם כחלק מהעולם ושהאדם כמו כל חלק בטבע צריך לחיות באיזון עם חוקי הטבע והשינוים שקורים בו כמו מחזור היום והלילה מחזור חילופי העונות וכולי.
לפי הפילוסופיה הסינית העולם מתנהל על פי עקרון אחד ה"דאו" (דרך) את השיטה הציג לאו דזה בספרו "דאו דה גי'נג" שיטה זו נקרא דאואיזם במהל השנים עברה השיטה משיטה דתית למיסטיקה עממית.